קרן האור בחשכה -מגרש הכדורגל בעכו

אם לא די ל"חושך" שאפיין את הפועל עכו, גם הפרוז'קטורים כבו, אך גם לאחר הדלקת הפרוז'קטורים,

 ה"חושך" שלט במגרש.

אפשר לתרץ זאת בגודל התקציב, אפשר לתרץ בתפקוד המאמן,

אך בעוד אי אפשר לצפות משחקנים בינוניים להיות כוכבי על,

אפשר לצפות שיילחמו וכן שישחררו כדור מהר – אך גם 2 אלה לא קיימים אצלנו. אין רוח לחימה, אין הקרבה ואין מהירות.

אחד מהסיבות לכך שהעידן הזה הנו עידן לגיון -זרים, ללא נשמה.

אני נזכר בגעגועים, בתקופה שהמשחקים התנהלו במגרש למרגלות גבעת נפוליון  ללא מושבים, ללא נוחיות, אך עם הרגשת שייכות - השחקנים היו נאבקים על ביתם. מאידך היום, אין לקבוצה שייכות לעיר ולעיר לקבוצה ובהיעדר תקציב להשגת שחקנים מעולים, צריך למצוא שיטת הקנס/פרס – אינדיבידואלית לכל שחקן בהתאם למאמציו והישגיו. 

קרן האור היחידה שהייתה במרגש, הייתה הכמות המדהימה של ילדים מכל הגילאים, החל מטף. זהו דבר שהתברכנו בו.

צריך לשבח את ההורים שמביאים את הילדים למגרש.

זה משפיע על התנהגות ההורים וכן מקרב את הילדים מגיל צעיר לספורט. אלא שמצער הוא שהילדים נאלצים באחרונה, לצעוק "בוז" בגלל החידלון של השחקנים ומשחקם העלוב. מגיע לילדים האלה יותר. אם לא יהיה שינוי והשחקנים לא יתחילו להילחם ולהיות חדים ומדויקים וכל הקבוצה תהייה יותר אגרסיבית, אז.........

(ישראל בן עזרא)